אונקולוגיה אורולוגית

סרטן הערמונית ובדיקת PSA — אבחון, בירור ומעקב

סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בגברים בישראל, אבל הוא גם מן הסרטנים עם הפרוגנוזה הטובה ביותר. חלק גדול מהמקרים מתקדמים לאט מאוד — ולכן ההחלטה החשובה אינה רק אם לטפל, אלא גם מתי דווקא נכון לא לטפל.

מה זו בדיקת PSA ומה היא לא

PSA הוא חלבון שמיוצר ברקמת הערמונית ונמדד בבדיקת דם פשוטה. ערך גבוה מצביע על כך שמשהו בערמונית מייצר יותר PSA מהרגיל — אבל הוא אינו בדיקה לסרטן.

סיבות שכיחות ל-PSA גבוה שאינן סרטן:

• הגדלה שפירה של הערמונית — בלוטה גדולה מייצרת יותר PSA.
• דלקת של הערמונית — יכולה להעלות את הערך משמעותית.
• זיהום בדרכי השתן.
• צנתור או פעולה בדרכי השתן בסמוך לבדיקה.
• רכיבה על אופניים או שפיכה ביממה שלפני הבדיקה.

מי כדאי שייבדק

בדיקת PSA אינה מומלצת באופן גורף לכל גבר בכל גיל, מפני שגילוי של סרטן איטי מאוד עלול להוביל לטיפול שנזקו גדול מתועלתו. ההמלצה המקובלת היא החלטה משותפת עם הרופא, בהתאם לגיל, לתוחלת החיים ולגורמי סיכון:

• גיל — הדיון מתחיל בדרך כלל סביב גיל 50.
• היסטוריה משפחתית — אב או אח עם סרטן ערמונית מקדימים את הדיון בכ-5–10 שנים.
• מוצא — שכיחות גבוהה יותר בגברים ממוצא אפריקאי.
• מוטציות גנטיות ידועות במשפחה, כמו BRCA.

תסמינים

נקודה שחשוב להבין: סרטן ערמונית מוקדם בדרך כלל אינו מתסמן כלל. תסמיני השתן השכיחים בגיל הזה נובעים כמעט תמיד מהגדלה שפירה ולא מסרטן.

תסמינים שמופיעים בשלב מתקדם יותר:

• שינוי בהטלת השתן, דם בשתן או דם בזרע.
• כאב באגן, בגב או בעצמות.
• ירידה בלתי מוסברת במשקל.

העדר תסמינים הוא בדיוק הסיבה שהדיון על בדיקה מתקיים מראש, ולא בהמתנה לסימן.

איך מתנהל הבירור

• בדיקה רקטלית — מישוש הבלוטה להערכת מרקם וגושים.
• PSA חוזר — לעיתים הערך חוזר לתקין מעצמו, במיוחד אחרי דלקת. חזרה על הבדיקה לפני החלטות היא שלב סטנדרטי.
• MRI מולטי-פרמטרי של הערמונית — הפך לשלב מרכזי. הוא מאתר אזורים חשודים, ומאפשר לחלק מהמטופלים להימנע מביופסיה כלל.
• ביופסיה — לקיחת דגימות רקמה, בהכוונת אולטרסאונד ולעיתים בהכוונת ה-MRI (ביופסיית פיוז'ן), שמדויקת יותר.
• דירוג — הפתולוג קובע ציון גליסון וקבוצת דרגה, שמתארים את מידת האגרסיביות. זה הנתון שמכריע את ההמשך יותר מכל אחר.
• הדמיות פרישה — מפוי עצמות או PET ייעודי, לפי הסיכון.

אפשרויות הניהול

הבחירה נגזרת מדרגת האגרסיביות, מהיקף המחלה, מהגיל וממחלות הרקע — ולא מהאבחנה לבדה:

מעקב פעיל

במחלה בסיכון נמוך, הגישה המקובלת היא מעקב פעיל: PSA תקופתי, MRI וביופסיות חוזרות, ללא טיפול. זו אינה הזנחה אלא בחירה מבוססת — היא נמנעת מתופעות הלוואי של טיפול שאינו נדרש, ומאפשרת לעבור לטיפול אם ומתי המחלה מתקדמת.

טיפול מקומי

כריתת ערמונית רדיקלית (לרוב בגישה לפרוסקופית או רובוטית) או טיפול קרינתי. שתי הגישות יעילות במחלה מקומית, ונבדלות בעיקר בפרופיל תופעות הלוואי — בעיקר בהשפעה על שליטה בשתן ועל תפקוד הזקפה.

טיפול הורמונלי ומערכתי

במחלה מתקדמת או מפושטת, בשילובים משתנים.