אנדרולוגיה

טסטוסטרון נמוך (היפוגונדיזם) — תסמינים, בדיקה וטיפול

רמת טסטוסטרון יורדת באופן טבעי עם הגיל, אבל ירידה מתסמנת אינה גזירת גורל ואינה דבר שצריך לחיות איתו. מצד שני, טיפול הורמונלי אינו מוצר מדף — הוא מחייב אבחנה נכונה, ויש לו השפעה ישירה על הפוריות.

מה זה ומתי זה משמעותי

טסטוסטרון הוא ההורמון המיני הזכרי המרכזי, ומיוצר בעיקר באשכים. הוא משפיע על החשק המיני והזקפה, על מסת השריר וחוזק העצם, על ייצור הזרע, על מצב הרוח, האנרגיה והריכוז.

הרמה יורדת בהדרגה מגיל 30 בקצב של אחוז בודד בשנה — זה תקין. היפוגונדיזם הוא מצב שבו הרמה נמוכה באופן מוכח וקיימים תסמינים. שני התנאים נדרשים: רמה נמוכה בלי תסמינים אינה מחייבת טיפול, ותסמינים עם רמה תקינה מחייבים לחפש הסבר אחר.

תסמינים

• ירידה בחשק המיני — התסמין המובהק ביותר.
• הפרעות זקפה, ובעיקר ירידה בזקפות הבוקר.
• עייפות מתמשכת וירידה באנרגיה.
• ירידה במסת השריר ובכוח, ועלייה בשומן הבטני.
• ירידה במצב הרוח, בריכוז ובמוטיבציה.
• הזעות, גלי חום.
• ירידה בצפיפות העצם.
• ירידה בשיעור גוף ובנפח האשכים.
• קשיי פוריות.

התסמינים האלה כלליים מאוד ומשותפים למצבים רבים — דיכאון, בעיות שינה, תת-פעילות של בלוטת התריס, אנמיה, סוכרת. זו הסיבה שאין לאבחן לפי תסמינים בלבד.

איך נבדקים נכון

כאן נופלות מרבית הטעויות. בדיקת טסטוסטרון תקפה מחייבת:

• דגימה בשעות הבוקר, בדרך כלל בין 7:00 ל-11:00. הרמה משתנה מאוד במהלך היום ויורדת אחר כך — בדיקה אחר הצהריים יכולה להיראות נמוכה בלי שהיא מייצגת דבר.
• לפחות שתי דגימות בימים שונים. תוצאה בודדת נמוכה אינה אבחנה.
• לא בזמן מחלה חדה — מחלה, ניתוח או לחץ חד מדכאים את הרמה זמנית.
• בדיקות משלימות — LH ו-FSH, שמראים אם הבעיה באשכים עצמם או בבלוטת יותרת המוח; פרולקטין; ספירת דם; ברזל; ובגברים מעל גיל מסוים גם PSA.

הסיבות

• גיל — ירידה הדרגתית טבעית.
• השמנה — מהגורמים השכיחים והנשלטים ביותר; רקמת שומן ממירה טסטוסטרון לאסטרוגן.
• סוכרת ותסמונת מטבולית.
• דום נשימה בשינה — שכיח, מפוספס, וטיפול בו לעיתים מעלה את הרמה בלי הורמונים.
• סטרואידים אנבוליים — מדכאים את הייצור העצמי, לעיתים לתקופה ארוכה מאוד לאחר ההפסקה.
• תרופות — אופיאטים, סטרואידים, תרופות מסוימות לערמונית.
• בעיה באשכים — זיהום, חבלה, אשך טמיר בעבר, כימותרפיה או קרינה.
• בעיה בבלוטת יותרת המוח, כולל גידול שפיר.
• מצבים גנטיים, כמו תסמונת קלינפלטר.

טיפול

קודם כול: הגורם הנשלט

ירידה במשקל, טיפול בדום נשימה בשינה, איזון סוכרת, שיפור שינה ופעילות גופנית — אלה מעלים את הרמה אצל חלק ניכר מהמטופלים בלי טיפול הורמונלי כלל. הפסקת סטרואידים אנבוליים, כשרלוונטי.

טיפול הורמונלי חלופי

קיים בכמה צורות — ג'ל, זריקות בתדירויות שונות. הטיפול יעיל בשיפור החשק, האנרגיה, מסת השריר וצפיפות העצם כשהאבחנה נכונה.